Ma'asseroth
Daf 13b
תַּנֵּי וְכוּלָּן שֶׁנִּכְנְסוּ מִשָּׂדֶה לָעִיר נִטְבְּלוּ. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי. דְּתַנֵּי הֵבִיא תְאֵנִים מִן הַשָּׂדֶה לְאוֹכְלָן בַּחֲצֵירוֹ שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת וְשָׁכַח וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ שֶׁהִכְנִיסוּם הַתִּינוֹקוֹת הֲרֵי זֶה מַחֲזִירָן לִמְקוֹמָן וְאוֹכֵל. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שׁוֹגֵג הָא מֵזִיד אָסוּר. מָאן תַּנִּיתָהּ רִבִּי. דְּתַנֵּי הֵבִיא תְאֵנִים מִן הַשָּׂדֶה וְהֶעֱבִירָן לַחֲצֵירוֹ לְאוֹכְלָן בְּרֹאשׁ גַּגַּוֹ רִבִּי מְחַייֵב רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר. 13b הֲוֵי מָאן תַּנָּא הַמַּעֲבִיר תְּאֵינִים בַּחֲצֵירוֹ לִקְצוֹת. הָא לֹא לִקְצוֹת חַייָב.
Traduction
On a enseigné: tous ces cas entraînent l’obligation lorsqu’on a apporté les produits des champs à la ville (en signe de leur achèvement). Aussi la Mishna qui dispense les fruits des droits s’il s’agit de les sécher, est conforme à Rabbi; car on a enseigné: lorsqu’on a apporté des figues du champ pour les manger dans une cour non gardée (ne ressemblant pas à la maison) et qu’ensuite, par oubli, on les rentre à la maison, ou si les enfants sans conscience les ont rentrés, il est permis de replacer ces fruits à l’endroit où ils étaient, et de les manger sans dîme. Toutefois, cela n’est dit qu’en cas de transport involontaire; mais s’il a été fait sciemment, c’est interdit. Or, cet enseignement ne peut avoir été dit que par Rabbi qui s’exprime ainsi: lorsqu’on a apporté des figues de son champ et qu’on les a fait passer par la cour pour les manger au sommet du toit (ce qui est un indice d’inachèvement), elles sont soumises aux dîmes pour tous, selon Rabbi; selon R. Yossé bar R. Juda, elles sont dispensées de la dîme. Or, dans la Mishna il est dit que lorsqu’on fait passer des figues par la cour pour les sécher, la famille peut en manger sans les rédimer; donc, si ce n’est pas pour les sécher, l’obligation commence à l’égard de tous.
Pnei Moshe non traduit
וכולן שנכנסו משדה לעיר. כולן דשנינו דפטורין מלעשר הואיל ולא נגמר מלאכתן בשדה אם נכנסו לעיר נטבלו אע''פ שלא נגמרו מלאכת כולן:
מתניתא. הך ברייתא דרבי הוא דתני בתוספתא הביא תאנים מן השדה לאוכלן בחצירו שאינה משתמרת והיא פטורה מן המעשרות:
ושכח והכניסן לתוך ביתו. וביתו קובעת למעשר או שהכניסום התינוקות ה''ז מחזירן למקומן ששם ניכר הוא שלא נגמר מלאכתן ואוכל מהן עראי כדין פירות שלא נגמר מלאכתן:
לא אמרו אלא שוגג. הרי דלא אמרו אלא שכח בשוגג והכניסן לביתו דאז אינה קובעת הא מזיד לא ואסור וכהאי ברייתא דלעיל:
מאן תניתה. להא דדוקא בשכח והכניסן לתוך ביתו דאז אין הבית קובע אבל אם הכניס במזיד למקום הקובע אע''פ שאינו אלא בדרך העברה ודעתו לאכלן במקום הפטור אפ''ה אסור לאכול עד שיעשר:
רבי היא. דשמעינן לי' דס''ל הכי דתני בתוספת' שס ונישנית בנסחא אחרת. ולפי נסחא זו דגריס הכא אתייא שפיר להא דקאמר מאן תניתה להא דלעיל רבי:
הביא תאנים מן השדה והעבירן לחצרו לאוכלן בראש גגו. שדעתו הי' בתחילה לאכלן בראש גגו ומקום פטור הוא כדתנן לקמן בפרקין הגגות פטורין אע''פ שהן של חצר חייבת אלא שהעבירן דרך חצירו רבי מחייב לעשר דמכיון שהעבירן דרך חצירו והוא מקום חיוב דחצר קובעת למעשר אע''פ שדעתו לאכלן במקום פטור נקבעו למעשר דלא התירו בהאי ברייתא דלעיל אלא דוקא בשכח והכניסן לתוך ביתו:
ר' יוסי בר' יהודה פוטר. דס''ל דאין העברה דרך מקום חיוב קובעת ועולה לראש גגו ואוכל:
הוי מאן תנא המעביר תאנים וכו'. כלומר ש''מ השתא דמאי דתני במתני' המעביר תאנים בחצרו לקצות בדוקא קתני דאם העבירן דרך חצרו על דעת להוליכן למקום שיעשו קציעות בהא הוא דאמרינן דאין העברה דרך חצרו קובעת הא לא לקצות אלא שהעבירן לאכלן במקום אחר חייב ואפי' המקום אחר מקום פטור הוא דהעברה דרך מקום חיוב קובעת למעשר וכרבי:
רִבִּי עוּלָּא בְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר רִבִּי וְרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה הָיוּ מַכְנִיסִים אֶת הַכַּלְכָּלָה לַאֲחוֹרֵי הַגַּנּוֹת. רָאָה אוֹתָן רִבִּי יוּדָה בֵּי רִבִּי אִלָּעִאי אָמַר לָהֶן רְאוּ מַה בֵינֵיכֶם לָרִאשׁוֹנִים. רִבִּי עֲקִיבָה הָיָה לוֹקֵחַ שְׁלֹשָׁה מִינִין בִּפְרוּטָה בִּשְׁבִיל לְעַשֵּׂר מִכָּל מִין וְמִין וְאַתֶּם מַכְנִיסִין אֶת הַכַּלְכָּלָה לַאֲחוֹרֵי הַגַּנּוֹת. מַה לִי לַאֲחוֹרֵי הַגַּנּוֹת אֲפִילוּ הִכְנִיסָם בַּחֲצֵירוֹ לְאוֹכְלָן בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ. וְלֹא רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. בְּגִין רִבִּי דַהֲוָה עִימֵּיהּ. חַמְתּוֹן חַד סַבָּא אֲמַר לוֹן יְהָבוֹן לִי אַתּוּן אָֽמְרוּן לֵיהּ אִין. אֲמַר לוֹן לַאֲבוּכוֹן דְּבִשְׁמַיָּא לֹא יְהַבְתּוֹן אֶלָּא לִי.
Traduction
R. Oula b. R. Ismael raconte au nom de R. Eliézer: Rabbi et R. Yossé b. R. Juda rentraient le panier plein de fruits derrière le toit (afin que, n’ayant pas vu la façade de la maison, on soit dispensé de la dîme). R. Juda b. R. Ilaï les ayant vus leur fit des reproches et leur dit (88)Cf. Babli, Berakhot 35b.: -Voyez combien vous différez de vos devanciers! R. aqiba avait soin d’acheter plusieurs sortes différentes pour une petite pièce de monnaie, afin de pouvoir rédimer séparément chaque espèce; et vous, vous rentrez la panier derrière le toit afin d’épargner cette part de dîme. —Mais à quoi bon agir ainsi par subterfuge? N’y aurait-il pas également dispense si le transport a eu lieu par la cour pour les manger sur le toit, puisque R. Yossé bar R. Juda vient de le permettre et qu’il s’agit ici de lui? —Certainement, fut-il répondu; mais il agit ainsi par égard pour Rabbi qui était avec lui (et qui ne l’eut pas permis). Un vieillard les vit et leur demanda s’ils voulaient lui en donner? —Oui, répondirent-ils. —Quoi, s’écria-t-il, vous les refusez à votre père qui est aux cieux, et vous me les offrez!
Pnei Moshe non traduit
ר' עולא בר ישמעאל בשם ר' לעזר. היה מספר זו המעשה דרבי ור' יוסי בר' יהודה היו נוהגין להכניס את הכלכלה של פירותיהן לאחורי הגגות של הבתים ודרך שם היו מכניסין לבתים כדי לפוטרן ממעשרות לפי שאין הבית קובע עד שיכניס דרך השער וראה אותן ר' יהודה בי רבי אילעאי ואמר להן וכו':
מה לי לאחורי הגגות. ולמה להן להכניסם דרך אחורי הגגות הלא אפי' הכניסם בחצרו דרך השער ודעתו לאכלם בראש גגו גם כן אין העברה דרך החצר קובעת דכי לא ר' יוסי בר' יהודה הוא שעשה כן והא איהו ס''ל דאפי' בכה''ג פטור ומשני בגין רבי דהוה עמיה ורבי ס''ל דהעברה דרך חצירו מחייבת ולפיכך הכניסו דרך אחורי הגגות ולבסוף חמתון חד סבא והיה מנסה אותם ואמר להם תתנו לי' אתם מעט מהפירות ואמרו הן ואמר לון לאביכם שבשמים אין אתם נותנין שכוונתכם לפוטרן מן המעשרות ולי אתם נותנים:
Ma'asseroth
Daf 14a
רִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי אֲפִילוּ דְּיִסְבּוֹר כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה חוֹמֶר הוּא בְּשַׁבָּת שֶׁכֵּן נְשָׁרִים שֶׁנָּֽשְׁרוּ מֵאֵילֵיהֶן אֲסוּרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה אֲפִילוּ דְּיִסְבּוֹר כְּרִבִּי חוֹמֶר הוּא בְּחָצֵר בֵּית שְׁמִירָה דְּאָמַר רִבִּי 14a יוֹחָנָן מִקַּח בְּחָצֵר בְּשַׁבָּת אֵינָן תּוֹרָה. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן הַמְחוּוָר שֶׁבְּכוּלָּן זֶה חֲצַר בֵּית שְׁמִירָה.
Traduction
Lorsque R. Yohanan dit plus haut qu’à l’arrivée du samedi les fruits cueillis pour être mangés de suite et qui sont restés jusqu’à ce jour deviennent alors passibles de la dîme (par la fixité que le Shabat leur confère), il suit l’opinion de Rabbi, qui indique ici l’obligation de la dîme dès leur passage par la cour; tandis que son interlocuteur, R. Simon b. Lakish, qui en ce cas n’impose pas l’obligation, se conforme à l’avis de R. Yossé bar R. Juda. Toutefois il se peut que R. Yohanan adopte ce dernier avis, mais il est plus sévère à l’égard du Shabat, puisqu’en ce jour les fruits tombés spontanément sont également interdits (comme étant placés en dehors du contact habituel). De même R. Simon b. Lakish qui paraît se ranger à l’avis de R. Yossé b. R. Juda dans la question du Shabat, peut cependant admettre ici l’avis de Rabbi, en ce que c’est un point grave de faire passer les fruits dans la cour, où ils sont gardés comme à la maison. Or, R. Yohanan dit: la particularité de la vente des fruits, ou celle de la cour, ou celle de l’arrivée du Shabat, ne constitue pas pour les fruits une obligation légale. R. Imi dit au nom de R. Simon: le point le plus grand de tout, c’est la cour considérée comme une maison pour la garde des fruits.
Pnei Moshe non traduit
ר' יוחנן כר'. פלוגתא דר' יוחנן ורשב''ל לעיל בפ''ב בהלכה ג' בפירות שלקטן שלא לצורך השבת ר' יוחנן אמר השבת טובלת ורשב''ל אמר אין השבת טובלת והשתא לימא דפליגי בפלוגתא דרבי ור' יוסי בר' יהודה דר' יוחנן סבירא ליה כרבי דקאמר דהחצר קובעת אף על פי שלא היה בדעתו לאכלן בחצר כ''א דרך העברה בעלמא הכניסן וכדי לאכלן במקום פטור וה''ה בשבת דאע''פ שלא לקטן בתחילה לצורך השבת אפילו הכי כשהגיע שבת קובעת ורשב''ל כר' יוסי בר' יהודה ס''ל:
ר' יוחנן כרבי. כלומר דדחי לה הש''ס דהא דקאמרת ר' יוחנן כרבי לא היא דאפי' אם יסבור כר' יוסי בר' יהודה גבי חצר שאני שבת דחמירא שכן מצינו דאפי' פירות שנשרו מאליהן קודם השבת כשהגיע שבת אסורין לאכול דהשבת קובעת וכן הא דקאמרת דרשב''ל כר' יוסי בר' יהודה לא היא דאפי' יסבור כר' גבי חצר שאני הוא דחומר הוא בחצר בית שמירה לענין קביעת מעשר יותר משבת:
דאמר ר' יוחנן וכו'. כדאשכחן דפליגי בה ר' יוחנן ור''ל לעיל בפ''ב בהלכה ה' דר' יוחנן ס''ל דהמקח והחצר והשבת אינן תורה דאין קובעין אלא מד''ס ורשב''ל ס''ל דהמחוור שבכולן חצר בית שמירה שקובעת אף מן התורה כמו הבית שקובע:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת אַחַת בְּמַגְדָּלָא וְאַחַת בְּטִיבֵּרִיָּא הֶעֱבִירוֹ בְּזוֹ שֶׁבְּמַגְדָּלָא לְאוֹכְלָן בְּזוֹ שֶׁבְּטִיבֵּרִיָּא מִכֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִירָן דֶּרֶךְ הֵתֵיר מוּתָּר. אַתְיָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה וְרוֹבָה מִן דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה. מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה בְּעוֹמֵד בִּמְקוֹם פְּטוֹר. וּמַה דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי בְּעוֹמֵד בִּמְקוֹם חִיּוּב. מִכֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִירָן דֶּרֶךְ הֵתֵיר מוּתָּר. וְרִבִּי אֶלִיעֶזֶר רוֹבָה מִן דִּתְרֵיהוֹן דְּרִבִּי אֶלִיעֶזֶר אָמַר מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בָּהֶן דֶּרֶךְ הֵתֵיר מוּתָּר.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Simon b. Yohaï: si quelqu’un ayant 2 cours, l’une à Magdala et l’autre à Tibériade, fait passer les fruits par celle de Magdala pour les manger dans celle de Tibériade, il pourra en manger sans dîme, dès qu’il les a fait passer par un chemin où la dispense existe. Cette opinion de R. Simon b. Yohaï est conforme à l’avis de R. Yossé b. R. Juda et la dépasse même; car R. Yossé b. Juda exprime seulement son opinion au cas où l’on se trouve dans un endroit qui par son emplacement dispense de la dîme; tandis que R. Simon b. Lakish parle même du cas où l’on se trouverait finalement dans un endroit où l’obligation de la dîme a lieu; et malgré cela on en est dispensé si l’on a passé par un emplacement où c’est permis d’en manger sans dîme. Enfin l’opinion de R. Eliézer les dépasse encore tous deux, puisqu’il dit: dès que l’on a seulement commencé à faire passer les produits par une place dispensée de tous droits (89)Cf. ci-dessus, (Terumot 8, 3)., le reste des fruits est également d’un usage permis.
Pnei Moshe non traduit
היו לו. מי שהיו לו ב' חצירות אחת במגדלא. בהמגדול ואותה חצר אינה משתמרת ואחת בטבריא עצמה וחצר המשתמרת היא:
מכיון שהעבירן דרך היתר. באותה שבמגדול מותר לאכול מהן עראי אפי' בחצר שבטבריא:
כר' יוסי בר' יהודה. דלעיל ורובא ועדיפא הוא מן דר' יוסי בר' יהודה דאלו מה דאמר ר' יוסי בר' יהודה בעומד עכשיו בשעת אכילה במקום פטור שלא התיר לאכול אלא בראש גגו אחר שהעבירן מהחצר ואלו מה דאמר ר''ש בן יוחי. כצ''ל אפי' עומד עכשיו במקום חיוב בחצר שבטבריא מכיון שהעבירן בתחלה במגדול דרך היתר מותר באכילת עראי לעולם:
ור' אליעזר רובה מן דתריהון. דידיה עדיפא הוא מן תרווייהו האי דר''א בתוספת אהוא והבאתי בפ' דלעיל בהלכה ד' גבי פלוגתא דר''א וחכמים בתורם פירות עד שלא נגמר מלאכתן דקתני התם ומודה ר''א לחכמים בתורם שבלין ועתיד לעשותן גורן ענבים ועתיד לעשותן יין זיתים ועתיד לעשותן שמן שיאכל מהן עראי אלמא דס''ל מכיון שהתחיל בהן דרך היתר וכלומר דמכ''ש לא עשה בהן מעשה כ''א שהעבירן דרך החצר והוא מקום היתר אלא אפי' שהתחיל המעשה הגורם לקובען רק שהוא דרך היתר כגון בשבלים וכיוצא בהן דאכתי לא נגמר מלאכת עצמן בהן מותר לאכול מהן עראי ובהא עדיפא דר''א מדתרווייהו. והא דנקט ר''א אע''ג דלחכמים פשיטא דמותר משום דאליבא דחכמים אין כאן מעשה כלל לקביעות דהא לדידהו לעולם אין התרומה קובעת בדבר שלא נגמר מלאכתו ולא דמיא כלל לההיא דהעברה דרך החצר ולר''א שפיר הוא דקאמר דאף דס''ל דהתרומה מעשה הויא לקביעות מ''מ אם התחיל המעשה בהן דרך היתר מותר:
נִיחָא לֹא מִן הַסַּל וְלֹא מִן הַקּוּפָּה וְלֹא מִן הַמּוּקְצֶה כְּמַה דְּתֵימַר תַּמָּן מְלַקֵּט אַחַת אַחַת וְאוֹכֵל וְאִם צֵירַף חַייָב. וֶאֱמוֹר אוּף הָכָא כֵּן. אָמַר רִבִּי יִצְחָק מוּקְצֶה עָשׂוּ אוֹתוֹ כִמְצוּרָף.
Traduction
– On comprend que la Mishna interdise de prendre du panier de la hotte (90)Les figues y sont réunies et interdites. des fruits (sans dîme) aux ouvriers qui en ont fait la condition; mais pourquoi est-ce interdit pour les figues à récolter? C’est que, de même qu’il a été dit (§ 3) ''il est permis de cueillir ces fruits un à un et de les manger successivement, mais si on les réunit, ils sont interdits sans dîme''; de même, l’on a renouvelé ici la défense. Selon R. Isaac, l’endroit où les figues sont étendues constitue évidemment la réunion (aussi est-ce interdit dans ce cas).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ניחא לא מן הסל ולא מן הקופה. מפני שכשאוכלין מן אלו שמכונסין בכלים כקביעות הויא:
ולא מן המוקצה. בתמיה ואמאי לא יהא כמה דתימר תמן במתני' דלקמן מלקט אחת אחת וכו' ואמור אוף הכא כן דמיהת אחת אחת יאכלו:
מוקצה עשו אותה כמצורף. דהואיל וכנסן בכרי הוי כמצורף וכל מה שיאכלו ממנה כצירוף הויא:
תַּנֵּי דְּבֵי רִבִּי אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וּפָטוּר. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי מַה נָן קַייָמִין אִם בְּשֶׁשְּׂכָרוֹ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בַּזֵּתִים כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וּפָטוּר. וְאִם שֶׁשְּׂכָרוֹ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּגוּפָן שֶׁל זֵיתִים כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא אוֹכֵל אַחַת אַחַת וּפָטוּר וְאִם צֵירַף חַייָב. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּשֶׁשְּׂכָרוֹ לְנַכֵּשׁ עִמּוֹ בַּזֵּתִים. מִן דְּבַתְרָהּ לְנַכֵּשׁ בַּבְּצָלִים אָמַר לוֹ עַל מְנַת לוֹכַל יָרָק מְקָֽרְטֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל וְאִם צֵירַף חַייָב.
Traduction
On a enseigné chez Rabbi: il sera permis à un tel ouvrier (qui en fait la condition) de manger comme d’ordinaire, avec dispense de la dîme. R. Yona demanda de quel cas s’agit-il ici? Lorsque le maître l’a engagé pour travailler avec lui à cueillir des olives, tous reconnaissent qu’il peut en manger comme d’ordinaire sans dîme; s’il l’a engagé pour travailler avec lui à améliorer l’arbre, ou l’olivier, tous reconnaissent qu’il peut seulement les manger une à une sans dîme, et qu’en cas de réunion la dîme est due. De quoi donc est-il question? d’un ouvrier engagé pour les émonder (ou sarcler), conformément à ce qui est dit après: ''S’il est engagé pour sarcler les oignons et qu’il établisse la condition d’en manger des feuilles vertes, il peut les couper isolément et en manger; mais s’il les réunit, il doit la dîme''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני דבית רבי. ופליגא אמתני' וס''ל אוכל כדרכו ופטור מלעשר:
מה אנן קיימין. במתני' ובמאי פליגא ברייתא דבית רבי:
אם בששכרו לעשות עמו בזיתים. שילקט עמו הזיתים כ''ע מודים שהוא אוכל כדרכו ופטור שהרי זה אוכל מן התורה מן המחובר בשעת גמר מלאכה וכל שאוכל מן התורה פטור ממעשר ואפי' התנה עמו כדאמרינן בפ' דלעיל בהלכה ו':
ואם ששכרו לעשות עמו בגופן של זיתים. כלומר בגוף האילנות של זיתים לתקן אותם בזה כ''ע מודים דדוקא אוכל אחת אחת וכו' שאין זה אוכל מן התורה לדברי הכל דבמחובר הוא ואינו גמר מלאכה:
אלא כי אנן קיימין בששכרו לנכש וכו' מן דבתרה וכו'. כלומר כדשמעינן מן דאיירי בסיפא לנכש בבצלים וה''נ ברישא לנכש בזיתים ובהא פליגי דלתנא דמתני' כעושה במחובר בשעה שאינו גמר מלאכה הוא דהויא ואינו אוכל מן התורה מן הזיתים שנגמר מלאכתן אלא מפני התנאי והוי כמקח וכדפרישית במתני' ולתנא דבית רבי לא חשיב ליה כעושה במחובר הואיל ואינו עושה בגופן של אילני הזיתים אלא כעושה בתלוש עד שלא נגמר מלאכתו ולדידיה אוכל מן התורה הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source